מן הארכיון: ראיון עם צדיק זכריה + אלבום וסרט להורדה

Posted on 21 באוגוסט 2009 של

0


צדיק זכריה באוגנדפסט 3, 27.7.2007. צילום: עמית כהן

צדיק זכריה באוגנדפסט 3, 27.7.2007. צילום: עמית כהן

לרגל אזילת כל עותקי אלבום הרמיקסים לצדיק זכריה (משהו על הדרך, 2007) אנחנו מפרסמים מחדש ראיון שערך עמו יורם אליקים, לצד סקירה על נגן הטנבור המנוח אוסטד אלאחי. הטקסט המקורי התפרסם ב"כל העיר" ב-26.11.2004; בשנה שהחלה לא הרבה לאחר מכן ראה אור הבוטלג של זכריה שהיה לאגדה מקומית. קטעי הבוטלג ההוא הם חומרי הגלם של פרויקט הרמיקסים. חוץ מזה העלינו גם את סרט הווידאו שמתעד את זכריה בהופעה (חתונה, למעשה), שהופץ על גבי די.וי.די במהדורה מצומצמת (עוד הורדות – במדור ההורדות של הבלוג).

– צוות הבלוג

צדיקים נסתרים

מאת יורם אליקים

אוסטד אלאחי

אוסטד אלאחי

נגן הטנבור אוסטד אלאחי נולד ב-1895 בחלק הכורדי, הצפון-מערבי, של אירן. במשך 79 שנות חיים פוריות הוא לא ערך אפילו קונצרט פומבי אחד, והקפיד לנגן אך ורק בפני בני משפחה וחברים קרובים. הוא ביקש הפרדה מקסימלית בין עיסוקו היומיומי כמשפטן ובין אהבתו הטהורה והבלתי נלאית לנגינה בטנבור כורדי – מעין לאוטה ארוכת צוואר, שצליליה דומים לצליל העוּד – וכלי מיתר אחרים, דוגמת הסיטאר והכינור.

"The Celestial Music of Ostad Elahi", הראשון מחמישה כותרים היוצאים כעת בלייבל הצרפתי Le Chant du Monde, הוא התיעוד המסודר הראשון של גוף עבודתו החמקמק. מדובר במסמך צלילי מרתק שמבהיר כיצד, מפה לאוזן, הפך האירני הצנוע לאגדה בתחומו ולמקור השראה עבור מוזיקאים בכירים מהמערב ("המוזיקאי הזה השכיל לשמור על מתח וריכוז אפשריים שלא חשבתי שאפשריים", אמר עליו הכנר המדופלם יהודי מנוחין. "המוזיקה שלו מאוד רגישה, אבל גם מאוד מדויקת").

נתיבי צלילה חדשים

ההקלטות היוצאות כעת נערכו בשנים 1964–1972, לאחר שאלאחי יצא לגמלאות, התמסר באופן טוטאלי לפילוסופיה ולמוזיקה והפך את משכנו באירן לסוג של בית פתוח – בית שהפך מוקד עלייה לרגל עבור מי שביקשו ללמוד מתורת הנגינה ומפילוסופיית החיים המגובשת של אלאחי, שהתחבט רבות בסוגיות של גורל האדם וייעודו. מדובר בהקלטות מונו יבשות וחסרות מניפולציות, שמייצגות נאמנה את תפיסת העולם הצנועה והבלתי נגועה שאיפיינה את היוצר הזה לאורך השנים.

הנגינה של אלאחי מונעת ממקום ספיריטואלי נטו, וניכר שהוא מצא במוזיקה מדיום מושלם למדיטציה ולתפילה, ואופציה לגיטימית ונוחה לחקר שפה. את האהבה לצליל ההיפנוטי של הטנבור ואת התלות בו ירש אלאחי מאביו חאג' נמאט, שהיה מיסטיקן מוערך ואחד מנגני הטנבור האירנים הגדולים בכל הזמנים. שמו של האב נודע למרחוק, ובמהלך השנים עלו אליו לרגל תלמידים מחבלים שונים באירן ומרחבי תבל כולה והעשירו את הרפרטואר של אלאחי ג'וניור, שזכה כך להיחשף, כבר בשלב מוקדם מאוד בחייו, למוזיקה קלאסית ולמוזיקת קודש מכורדיסטן, פרס, טורקיה והודו.

הפתיחות הקיצונית וההתמקצעות בטכניקות נגינה שונות ומגוונות באו לידי ביטוי במוזיקה המקורית, האקסטטית-רוקעת של אלאחי, שהצליח לשלב בתבונה בין אימפרוביזציה ממקום אישי ותרפויטי ובין לחנים ואלמנטים מוזיקליים מקומיים-מסורתיים. אינני מתיימר להיות מבין גדול במוזיקת עולם בכלל ובמוזיקת טנבור בפרט, אבל זהו בדיוק הקסם שבהאזנה למוזיקה של אלאחי. הסקרנות והתמימות הבוקעות מהטנבור הכורדי הצנוע, הכוח והרגש הספונים בצלילים שאלאחי מפיק מהכלי העתיק, כל אלה אינם מצריכים היכרות מוקדמת עם ז'אנר זה או אחר. בפריטותיו המיומנות, מלאות החדווה ונטולות הגינונים משרה אלאחי תחושה כובשת של חום ואנושיות, ושולח את המאזין להתמסר באופן לא דידקטי למפגש המהפנט בין צלילי הטנבור האווריריים-פתלתלים ובין חלל החדר.

מטבע הדברים ניתן לאתר ב"Celestial" השראה דתית (אלאחי אף מזכיר בשירה את שמותיו השונים של האל ואת שמות מלאכיו), אך זו אינה מעיקה ומשמשת קרקע פורייה לנגינה צבעונית ומנותקת, המשגרת את המאזין למחוזות מעגליים ומחוסרי גבולות אשר יספקו טווח רחב של חובבי מוזיקה – מאנשי מוזיקת העולם האורגניים, דרך מאזיני פולק ההרים והבלוז האמריקאי הקדום וכלה בחובבי אמביינט גיטרות ודרון (צליל ארוך ומתמשך בגובה אחיד) המחפשים דרך קבע נתיבי צלילה חדשים.

מדודקה לזורנה

צדיק זכריה

צדיק זכריה

רצה הגורל, ובמקביל להכנת הרשימה על אלאחי הגיש לי חבר יקר הקלטה של מוזיקאי ששמו צדיק זכריה, המתמחה גם הוא בנגינה על כלי נגינה מזרחי: הזורנה. בשקיקה סיפר אותו חבר על העוצמה של הזורנה ועל המהלומה שחטפו אוזניו כאשר נתקל לראשונה בצלילים האקסטטיים בחתונה של מכר בן העדה הכורדית. הוא הוסיף שכמעט אי אפשר למצוא הקלטות של זורנה או של צדיק זכריה זה, הנחשב (אומרים מקורות בעדה) לבכיר נגני הזורנה בארץ.

אספתי את הדיסק, האזנתי, חטפתי זבנג זהה והחלטתי להתחקות אחר אותו זכריה. היוצר אותר די בקלות, ולשמחתי למדתי שמדובר בתושב העיר. הפגישה עם צדיק גילתה הקבלה מפתיעה, כמעט מתכתבת, בין סיפור החיים של המוזיקאי הירושלמי הוותיק ובין זה של אלאחי: ההשראה מבית, הלימוד העצמי, הנגינה בפני קהל מאזינים מצומצם, העדר תיעוד מסודר.

זכריה, שנולד ב-1945 בכפר שרנש אשר בכורדיסטן ועלה לארץ בשנת 1950, הקדיש ועודו מקדיש את חייו לזורנה – כלי נגינה מסורתי המזוהה באופן מוחלט עם העדה הכורדית, מזכיר בחזותו חצוצרה מצומקת ומנגנים בו כשם שמנגנים בחליל. בדומה לאלאחי, זכריה מעולם לא התפרנס מנגינה, ובהפצת הבשורה המוזיקלית הוא רואה שליחות ודרך חיים. "אי אפשר להתפרנס מהזורנה", הוא מסביר מדירתו הצנועה שבשכונת קריית מנחם. "אני מנגן מתוך אהבה למוזיקה ולאנשים, ומתוך רצון לשמר את המורשת הכורדית".

"בצעירותי", הוא ממשיך, "הייתי נענה לכל פנייה מחבר או מאדם בן העדה הכורדית שהיתה לו מסיבה, ואפילו הקטנה ביותר. גם אחרי יום עבודה עמוס הייתי עוזב את הבית, ובמקום לנוח יוצא לנגן לבני העדה".

מפגש ראשון עם זורנה עשה זכריה כאשר השתחרר מהצבא. "כשהייתי ילד בבית ספר עממי לימדו אותנו לנגן על חלילית", הוא מספר. "כששמעתי מאנשי העדה שבכורדיסטן היו מנגנים בזורנה שאפתי להשיג אחת, אבל לא היה ביכולתי, כיוון שבאותה תקופה היה קשה לצאת את גבולות הארץ. במקום זאת התמקצעתי בנגינה על דודקה (צמד חלילים עשוי קנה סוף; י"א), עד שבשנת 1975 יצרה איתי קשר גורית קדמן ז"ל, שפעלה להקמת להקה כורדית במעוז ציון וחיפשה נגן זורנה. נסעתי לביתה, והיא העבירה לי את הכלי וביקשה להחתים אותי על חוזה שלפיו אהיה נגן הלהקה בהתנדבות מאותה נקודה ואילך. התלבטתי, כי הכרתי המון לחנים כורדיים אבל לא היה לי ניסיון בנגינה על זורנה, אבל בסוף החלטתי ללכת על זה".

שלושה מלכים

צדיק זכריה

צדיק זכריה

החתימה על החוזה הובילה ליותר משלושים שנות פעילות בלהקה הכורדית המסורתית שבע אחיות. זכריה למד לנגן על הזורנה באופן עצמאי והעשיר את ההרכב המקומי במיטב הרפרטואר שירש מאביו. "גדלתי בבית שבו היתה כל הזמן שאיפה לשמוע שירים בכורדית ולהיזכר במולדת", משחזר זכריה. "אבי ז"ל היה שר בחתונות בשנות החמישים והשישים. אז היו עורכים חתונות בחצרות הבתים, לא היו תזמורות, ומי שהיה יודע לשיר היה מספר סיפורי עמים דרך שירתו, משמח ומרקיד את בני העדה במעגלים".

ברבות השנים, נאמן למורשת אביו, המיר זכריה את הסלסולים הצלילי הזורנה, והפך לאחד מארבעת נגני הזורנה המובילים בארץ. את שלושת האחרים הוא מכנה "המלכים": לאסה ממושב מנוחה, ניסן יונה ממושב שובלים שבדרום הארץ, ויעקב עובדיה ז"ל מהקטמונים. "שלושתם למדו וניגנו בכורדיסטן", הוא מספר, "ואני הייתי היחיד שלמד לנגן בארץ. ניגנו ארבעתנו במשך שנים בחגיגות הסהרנה. הרקדנו והלהבנו את בני העדה בחתונות ובמועדים, ועם השנים הגיעו עוד ממשיכי דרך".

עד 1980, אומר זכריה, היה ניתן לספור את נגני הזורנה בישראל על יד אחת חסרת אצבע (זכריה עצמו ו"שלושת המלכים"). עם השינוי בהרגלי הנסיעה של הישראלים לחו"ל, הוא מספר, הכלי נעשה נגיש יותר, וצמחו עוד נגנים. שנת 1980 היא גם השנה שבה הוציא זכריה את הקלטת היחידה שלו, העונה לשם הפשוט "נעימות כורדיות עם זורנה". כאשר אני תמה מדוע הקריירה שלו אינה מתועדת ומדוע שורר חוסר מודעות כזה לזורנה, הוא פורש בפני את התלאות שעבר בדרך להוצאת אותה קלטת.

"לא היתה בכלל מודעות לזורנה באותה העת", הוא מספר, ומתמצת מבלי משים את סיפור המוזיקה העצמאית-אלטרנטיבית בישראל. "הקלטת בקושי כיסתה את ההוצאות. ניסיתי לשווק אותה בכמה מקומות, אבל אף אחד לא ידע מה זה ומה לעשות עם זה. היו מבקשים שאשאיר את הקלטת להאזנה לכמה ימים, ולבסוף היו מודיעים לי שהם לא מעוניינים, או שלא היו חוזרים אלי בכלל".

"אם חושבים על זה", הוא ממשיך, "זה אבסורד שאין הקלטות לא שלי ולא של ההרכבים שהייתי שותף בהם. ב-15 השנים האחרונות אני מנגן בלהקה הכורדית של מטה יהודה. היינו בכל מקום בארץ, מטבריה שבצפון ועד דימונה שבדרום, היינו בעשרות פסטיבלים בחו"ל, אבל תיעוד אין".

מעגלי אקסטזה

זכריה ברחביה. צילום: יורם אליקים

זכריה ברחביה. צילום: יורם אליקים

המוזיקה של צדיק זכריה אמנם אינה מתועדת, אבל נגינתו עדיין חושפת את סגולותיו הייחודיות של הכלי המינימליסטי, ומכניסה לאקסטזה את בני העדה הכורדית ברחבי הארץ – כ-150 אלף איש, שזכריה מעריך שניגן מול רובם.

"יש רצף צלילי בזורנה", הוא מסביר. "הוא מזכיר במהות שלו חמת חלילים סקוטי מבחינת העוצמה והאינטנסיביות; בשניהם אין לך זמן לקחת נשימה. כאשר שומעים את הזורנה, אי אפשר להישאר אדישים. בשמחות של העדה נסחף הקהל עם הצלילים הגבוהים ורוקד באקסטזה במעגלים".

מה שהופך את חוויית ההאזנה לזורנה לייחודית באמת אינן רק תכונותיו של הכלי עצמו, אלא גם ובעיקר המנגינות הכורדיות שנוצרו עבורו. "ישנם שני סוגי לחנים", מבאר זכריה. "צ'ופי ושכני. צ'ופי הם הלחנים המהירים, לחנים לריקודים, לצלילים הגבוהים של הזורנה. השכני הם הלחנים האיטיים יותר, לחנים לרקע, מנגינות עצובות שמנוגנות כאשר החוגגים ישובים סביב השולחן, מזכירות להם את כורדיסטן ומקדימות את הריקודים וההילולה".

ללחני הצ'ופי מצטרף דרך קבע התוף האימתני, הדולה, הזכור לירושלמים רבים כמרענן היציעים הרשמי באליפות הראשונה של בית"ר. בחתונות ובאירועים שזכריה משתתף בהם מנגן על הדולה יעקב עובדיה (לא זה מ"שלושת המלכים"), שמספק מקצב פועם הממריץ את הקהל ומאיץ בנגן הזורנה חסר האוויר.

בדומה לצלילי הטנבור של אלאחי, גם המוזיקה של זכריה – המוחצנת בהרבה, אמנם – היא מוזיקה מעגלית, היפנוטית ומשכרת, שיוצאת ממקום אישי ומדיטטיבי אך מבקשת להקרין על הסביבה, לשמח את המאזין, להעניק לקהילה. אמנים מקומיים צעירים רבים, וקהלם עימם, ייצאו ודאי נשכרים אם ייקחו צעד אחד לאחור ויפנימו את שאלאחי וזכריה הפנימו כבר בראשית דרכם הצלילית: אמת לא מודדים בהישגים, ואמירה כנה לקהילה שמאזינה ונזקקת היא משמעותית יותר מכל תואר או הערכה חולפת.

עוד
אלבום הרמיקסים לצדיק זכריה – להורדה
זכריה לייב (בחתונה) – להורדה (חלק א', חלק ב')
סרטון של צדיק זכריה מנגן בחתונה (יוטיוב)
בן שלו על צדיק זכריה ("גלריה", 26.7.2007)
נויה כוכבי מראיינת את צדיק זכריה ("גלריה", 18.9.2008)
צדיק זכריה בפייסבוק
לרכישת אלבומו של צדיק זכריה בחנות המקוונת של אוגנדה
אוסטד אלאחי ברשת

מודעות פרסומת