מן הארכיון: חשבתי להסתובב קצת, לראות

Posted on 8 במאי 2010 של

0


מאת טל רחמן

מוג'הידין במעבדה, ירושלים. צלם בלתי ידוע

מוג'הידין במעבדה, ירושלים. צלם בלתי ידוע

"כל האגדות והשירים שצמחו בעיר הזאת שופעים געגועים לאותו יום שמזכירים הנביאים, בו ירוצץ אגרוף ענק את העיר בחמש מהלומות רצופות. משום כך יש בסמלה של העיר אגרוף"
פרנץ קפקא, "סמלה של העיר"

זה היה מתישהו בסביבות האביב של 2008. התפטרתי מעבודה בצומת ספרים אחרי קצת יותר מחודש. לא שייך לשום מקום ולשום תקופה, הלכתי ברחובות בהרגשה שהגוף שלי נמס ושרק הבגדים נשארים מהלכים באוויר. הזוגיות היתה בהידרדרות. היה חם לִחיות. ככה נפלתי ביום שישי אחד לאוגנדה, להופעה של להקה שכבר מזמן רציתי לראות בגלל השם שלה, שבתמונות שלה אחד מהם עוטה ברדס. זאת היתה בשבילי נקודת מפתח היסטורית, התחלת ההבנה של מה שקורה פה. זה היה משהו שעדיין לא שמעתי, אבל ידעתי שאני מכיר אותו. הזיה של באס ותופים אלקטרוניים שעולה שלב באטמוספירה ומשתלבת עם האקלים שבחוץ.

כשאתה יוצר משהו ומדביק עליו תווית אתה לוקח חלק במשחק שהוא לא בהכרח שלך. אתה לא משתלב בשום דבר שמתרחש, אתה חיקוי של תפאורה כלשהי. אינספור להקות "אינדי" ו"רוק אלטרנטיבי" מתמוססות ומתאדות לחלל, קיימות למראית עין בתוך סצינות כתובות מראש של עיתונאי החצר של הבוהמה. הן לא אומרות לי כלום על החיים שלי. מוג'הדין היא לא להקת "אינדי" והיא לא עושה "נויז". מוג'הדין זה לא שם שעלול להצליח בשום מקום מלבד המקום שהוא בא ממנו.

בניגוד לרוב ה"אלטרנטיבה" בארץ הזאת, הם לוקחים השראה מכל מה שמתרחש פה ולא דוחקים הצדה את מה שזר מדי או מוּכר מדי. הם לא מנסים לעלות למעלה, הם רוצים רק לרחף. המוזיקה שלהם לא מפחדת מערבים ולא מתעלמת מהעיר העתיקה, המוזיקה שלהם כוללת בתוכה את התחנה המרכזית של תל אביב, את "הרוזה" ולהקת ישראל, את ויליאם בלייק וזוהר ארגוב. אתה מרגיש במוזיקה הזאת את הטווח הבוער שבין דבר אחד לבין הניגוד הכביכולי שלו. את הטווח שבין הזוויות הכהות של הדאב לזוויות החדות של הרעש התעשייתי. כניגוד להרגשה שלי בתוך החום של 2008, הם שייכים לכל מקום ולכל תקופה, הווה מתמיד.

כדי להאזין למוג'הדין צריך גם להאזין לכל הקולות שמקיפים אותם. הם מתעדים את זעקות העבר ושולחים לנו סיגנלים של קריאות העתיד. זאת מוזיקה של הצפיפות והחום של יום שישי בצהריים, של הריקנות השלווה בערב שבת, של קולות התפילה במקדשים, של השעות השבורות בין תל אביב לירושלים, האש הנצחית של המזרח התיכון.

עוד

מוג'הידין – מייספייס
האלבום של מוג'הידין בחנות המקוונת של אוגנדה
עוד טקסטים מאת טל רחמן

מודעות פרסומת