מן הארכיון: רשמים ויזואליים מיומולדת 5 לאוגנדה

Posted on 23 במאי 2010 של

0


מצגת זאת דורשת JavaScript.

תצלומים: יוני פזי

ערב חג השבועות נפל השנה על יום שלישי בשבוע. בשעות הערב, אחרי שוך המולת הקניות של הרגע האחרון, שבהן ככל הנראה נמצצו מחלקות החלב של הסופרמרקטים המקומיים עד תום, מצא עצמו כותבן האלמוני והמסור של שורות אלה מבוסס במשעולי אזור התעשייה תלפיות בחיפושים אחר קומפלקס מסחרי ברחוב התעשייה שבו התרכזו כמה מחבריו ועשרות זרים וחגגו את יום השנה החמישי במספר לאוגנדה, מקום שאותו מכרותיו הקיבוצניקיות מכנות "מבאס" ומכרותיו מן השפלה מכנות "כמו סלון מזל רק של הירושלמים". אני מחזיק מעצמי ידען בענייני רחובות וכיוונים, ולמעשה העברתי בשנה האחרונה ימים רבים ברחוב זה ממש במסגרת יוזמה מטופשת שלא עלתה יפה – ובכל זאת לא מצאתי.

בסוף, אחרי שהשוטרים של כיכר רג'ואן כבר התחילו לפזול לעברי בחשדנות כאילו הייתי מזרחי עם שפם ומעיל דובון בכניסה למרכז מסחרי בקיץ, התחילו לבקוע מכיוון כלשהו צלילי חריקה שהאוזן המיומנת יודעת לסווג כ"נויז", ומכאן והלאה כבר לא היתה בעיה. אחרי תעייה קצרה בגרם מדרגות שמנוני ואפל עם כתובות "לחוויה" וגרפיטי בערבית החלו קולות אדם לחרוץ בקיעים בחומת הרעש. הגעתי בדיוק להופעה של מוג'הידין, שהיתה מצוינת (אם כי לא אורגזמטית). את כל השאר תיעד במיומנות מפליאה לעתים יהונתן פזי (שבאי אוגנדה מכירים בתור "יוני") באמצעות מצלמתו המשוכללת.

תודה לכינורו של רוטשילד על הטרמפ הביתה, ותודה ללהקות ולמתקלטים: טאפט, מוג'הידין, קסקס ויברטו, אד טרנר והדנילוף סנטר, בלה טאר (זואי פולנסקי, מתברר), אנטיביוטיקה, איתמר ויינר, מוסא ויואל, וגם לרון קציר על הוויז'ואל, חלפיניו על המזון וב"ז על החומוס. וגם לכל מי שבא או עזר בדרך כלשהי. קשה היה להאמין שאנשים כה רבים יעפילו למקום כה מבודד בערב חג ובלי תחבורה ציבורית. בפעם הבאה יתקיים האירוע במחסן של פיצוציית "יד הברכה והנפץ" בעיר ביתר עילית בערב יום כיפור. נתראה שם!

עוד

עוד פוסטים בהשתתפות יוני פזי
הפוטו-בלוג של יוני פזי
נ' על יומולדת 5 לאוגנדה ("הרחק מהמון מתהולל", 19.5.2010)

מודעות פרסומת